גזר דין בתיק ת"פ 35499-10-10

1.         הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירות של איומים, תקיפה ותקיפת שוטר, בכך שביום 17/10/10 תקף את אימו הנכה ילידת 1936, כאשר סירבה להכניס אותו הביתה כאשר הוא שתוי, הוא משך בשערותיה וחבט בה בכל חלקי גופה. בהמשך כאשר הגיעו השוטרים איים על השוטרים ותקף אותם. גרם גם לחבלה של ממש לאחד השוטרים בכך שגרם לו לשפשוף בשורש כף יד שמאל.

2.         בניגוד לדבריו של הנאשם כי איננו אדם אלים, אין זו הפעם הראשונה שהנאשם עומד לדין בעבירות אלימות. ביום 27/9/09 נדון בת"פ 1908/09 בכך שהכה את אימו בחוזקה על ראשה, לאחר מכן הפריע לשוטר והוא נדון למאסר לתקופה של ארבעה חודשים ו- 20 יום ולעשרה חודשי מאסר על תנאי.  את העבירה הנוכחית עבר הנאשם כשנה לאחר ששוחרר מהמאסר בעבירה הקודמת, וכאשר מאסר על תנאי לא הרתיע אותו מלשוב ולבצע עבירות אלימות קשות יותר מהפעם הקודמת הן כלפי אימו הקשישה והנכה והן כלפי שוטר.

3.         הנאשם היה עצור עד תום ההליכים לנוכח המסוכנות הרבה העולה ממנו, אולם לאחר שהורשע בעבירות המליץ שירות המבחן להורות על שליחתו להליך של גמילה במסגרת קהילה טיפולית סגורה. בהחלטות באשר לשחרור הבעתי את לבטיי אם אכן הנאשם בשל להליך טיפולי. גם אותם תסקירים דיברו על טשטוש בלקיחת אחריות ועל מוטיבציה מילולית בעיקרה להיגמל ולכן היו לבית המשפט לבטים רבים אם אכן יש מקום לשחרר את הנאשם לקהילה טיפולית.

4.         למרות חומרתן היתירה של העבירות שבוצעו כאשר מאסר על תנאי תלוי ועומד נגדו, זמן קצר לאחר שחרורו ממאסר בגין עבירות דומות, ניתנה לנאשם הזדמנות פז על ידי שליחתו להליך של גמילה במסגרת קהילה טיפולית סגורה "הדרך". מדובר בהזדמנות נדירה אשר לא ניתנת דרך קבע לנאשמים עצורים עד תום ההליכים בנסיבות כאלה.

5.         לא חלפו אלא שלושה חודשים והנאשם בעט ביד שהושטה לעברו, עזב את ההליך הטיפולי על דעת עצמו, ואף לא פנה לגורמי אכיפת החוק למרות שמדובר בהפרת תנאים בוטה, כאשר הוא שוחרר על ידי לחלופת מעצר של מעצר בית מלא במסגרת הקהילה.

6.         התסקיר הנוכחי מיום 13/9/11, מפרט את נסיבות הכישלון הטיפולי של הנאשם. מהתסקיר עולה כי מדובר כבר בכישלון שני בהליך טיפולי. עוד עולה כי הנאשם עזב את הטיפול על דעת עצמו בשלב התחלתי של הטיפול, כאשר הוא רק החל בבחינה מעמיקה של דפוסי התנהגותו תוך שהוא מתקשה לפתח קשרים או לשתף פעולה בטיפול הקבוצתי. הקהילה ציינה כי הוא חווה תנודתיות בין מוטיבציה גדולה לבין ייאוש מהצלחת הטיפול. הוא גם סירב להיבדק על ידי הצוות הרפואי בקהילה שביקש לתת מזור לבעיותיו הרפואיות. יצוין כי גם שירות המבחן הבהיר לנאשם כי עזיבת הטיפול משמעה הפרת תנאי מעצר הבית וכי עליו להסגיר עצמו לגורמי אכיפת החוק, אולם הוא נמנע מלעשות כן.

7.         בעקבות עזיבת הטיפול מביע שירות המבחן היום לבטים אם יש מקום להפנות את הנאשם להליך טיפולי אחר, במסגרת פתוחה שתהיה יותר נוחה לו. הליך טיפולי איננו בבחינת "תוכנית כבקשתך" קהילה סגורה היא בעלת הסיכויים הגבוהים ביותר להצלחת הליך כזה, ולאחר שהנאשם לא מימש את ההזדמנות שניתנה, לא מצאתי מקום לדחות את הדיון ולהפנותו להליך גמילה בדרך אחרת. יצוין כי גם התסקיר הנוכחי מדגיש שירות המבחן כי הנאשם עדיין מרוכז בתחושת קורבנות, מצמצם את התנהגותו האלימה ומתקשה לראות את הפגיעה באימו.

8.         אכן, לא ניתן להתעלם מהנסיבות החיוביות בעברו של הנאשם, אשר שימש כקצין בצה"ל ואף הוכר כנכה צה"ל. כמו כן, אביא בחשבון את המוטיבציה שהנאשם גילה בעבר ושהוא מגלה גם היום לטפל בבעיותיו וכן את דבריה של אימו בדיון הקודם, בו הביעה את רחמיה עליו וביקשה לשחררו להליך גמילה למרות המעשים החמורים שביצע בה שוב ושוב.

9.         בסופו של דבר מדובר בעבירות חמורות של אלימות שבוצעו כלפי אימו הקשישה והנכה, וזאת כאשר מאסר על תנאי בגין אותה עבירה תלוי ועומד כנגדו. קשה להחמיר בחומרת העבירה של תקיפת הורה קשיש אשר מחייבת ענישה מחמירה. גם התנהגותו האלימה כלפי השוטרים שהייתה נחלת הנאשם, גם בתיק הקודם, שבה והוחמרה גם הפעם.

10.        הסנגור המלומד הציע להאריך את המאסר המותנה מאחר והנאשם ריצה במסגרת מעצרו תקופה ממושכת של מעצר. בהתאם להוראות החוק והפסיקה הארכת מאסר על תנאי הינה חריג כאשר אין זה מוצדק להפעיל את המאסר על תנאי, ובדרך כלל שומה להפעיל מאסר על תנאי שהוא למעשה עונש בגין העבירה הקודמת שרק ריצויו נדחה והותלה בתנאי של ביצוע עבירה נוספת.

11.        לאחר שניתנה לנאשם הזדמנות על ידי שחרור לקהילה טיפולית והוא לא ניצל אותה, אינני מוצא מקום כי מתקיימות הנסיבות החריגות המצדיקות את הארכת המאסר המותנה .

12.        יחד עם זאת אביא בחשבון את נסיבותיו החיוביות על ידי חפיפה חלקית של המאסר על תנאי שיופעל עם המאסר שאטיל בגין העבירות הנוכחיות.

13.        לאחר שאני שוקל את כלל נסיבות העניין לקולה ולחומרה אני מחליט לגזור על הנאשם את העונשים הבאים:

א.         עשרה חודשי מאסר בפועל.

ב.         אני מפעיל מאסר על תנאי בן עשרה חודשים מת"פ 1908/09 שלום באר שבע, כך שארבעה חודשים ממנו יהיו חופפים למאסר שהטלתי וששה חודשים יצטברו. בסך הכל ירצה הנאשם 16 חודשי מאסר בפועל בניכוי תקופת מעצרו מיום 17/10/10 עד ליום 24/5/11.

ג.          שמונה חודשי מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים מיום שחרורו מהמאסר, ובהתאם להוראות סעיף 52 (ג) לחוק העונשין תשל"ז - 1977, שלא יעבור כל עבירת אלימות.

14.        העתק גזר הדין יועבר לשירות המבחן.

זכות ערעור כחוק בתוך 45 יום לבית המשפט המחוזי.

<#3#>